<h1>יראים סימן תנ"ו</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שחיטות. צוה הקב"ה לשחוט קדשים בפנים דכתיב [ויקרא א' ה'] ושחט את בן הבקר לפני ה' ובחולין צוה לשחוט כשירצה לאכול כדכתיב [דברים י"ב כ"א] וזבחת כאשר צויתך. ודין שחיטה והלכותיה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור באלו ה' דברים שחיטה נפסלת כולהו תנן להו בחולין בשני פרקים הראשונים ותנן [י"ט ב'] כל הצואר כולו כשר בשחיטה.
תנן הכל שוחטין ושחיטתן כשירה חוץ מחרש שוטה וקטן שמא יקלקלו בשחיטתן וכולם ששחטו ואחרים רואין אותם שחיטתן כשרה אמר רב יהודה אמר שמואל [ט' א'] כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור פי' שיודע פשוטן של הלכות שחיטה אע"פ שאינו יודע דקדוקן של הלכות שחיטה שחיטתו כשרה דהא חכמים נמי מסתפקי להו מילתא בשחיטה הלכך אינו צריך שידע כל דקדוקין אך שיודע לתת לב בשינוי שחיטה ולשאול על ספיקן. והיכא דשחט ואזל ליה לעלמא ולא ידעינן אי הוה בקי בהלכות שחיטה אי לא ובדקו לבהמה ונמצאת שחוטה שפיר שחיטתו כשרה דרוב מצויין אצל שחיטה בקיאין הן [דאר"נ [י"ב ע"א] האומר לשלוחו צא ושחוט לי והלך ומצא שחוט חזקתו שחוט דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן] דאע"ג דלא אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו לקולא [גיטין ס"ד ב'] אימור אינש אחרינא שמע אזל ושחט [ורוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ומדאתו רב נחמן לטעמא דאינש אחרינא שמע ואזיל ושחיט] למדנו דלא אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אלא היכא דאיכא למתלי ולמימר דההוא דשחט לא גזלן הוה דברשות בעלים שחט אבל אי ליכא למתלי דשחט שלא בגזל בההוא לא אמרינן דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דחשוד לגזול חשוד לשחוט שלא בידיעת הלכות שחיטה ותניא [חולין י"ב א'] הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטין וכו' דוקא אבדו תנן שהשוחט חשב יאוש בעלים הוה בהן.
<h2>דף ט.</h2>
שהייה. דתנן בפרק שני [ל"ב א'] נפלו כליו והגביהן השחיז את הסכין [ועף] ובא חברו ושחט אם שהה כדי שחיטה אחרת פסולה ר' שמעון אומר (מה) [אם] שהה כדי ביקור וקימ"ל כרבנן ואמרי' בגמ' מאי כדי (בקור) שחיטה אחרת [אמרי] במערבא משמיה דר' יוסי [בר' חנינא] אמרי כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט גסה לגסה ודקה לדקה ומסתמא ה"ה עוף לעוף. ופסק רב יהודאי גאון הכי הלכתא ואע"ג דאמר רבי יוחנן אפי' בהמה לעוף לא קימ"ל כותיה אלא לגבי רב ושמואל אבל לגבי ר' יוסי בר חנינא לא ורש"י זצ"ל פסק כרב דאמר כדי שחיטת בהמה אחרת דקה לדקה וגסה לגסה וזהו לשונו אע"ג דקימ"ל (כרב) [דרב] ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כיון דקם ליה ר' יוסי ברבי חנינא בשיטתיה דקה לדקה וגסה לגסה ממילא שמעינן עוף לעוף ועבדינן לחומרא הלכך עבדינן כדי שחיטה אחרת דקה לדקה וגסה לגסה ועוף לעוף ולא כדי שיגביהנה וירביצנה. אמר רבא השוחט בסכין רעה אפילו מוליך ומביא כל היום כולו כשירה ומוקמינן לה בדלא שהה אבל שהה אע"ג שלא שהה בבת אחת שהיות מצטרפות דבעי רבא שהיות מהו שיצטרפו ולא איפשיטא הלכך לחומרא עבדינן ובעי רב הונא בריה דרב יהושע שהה במיעוט סימנים מהו תיקו ותיקו דאיסורא לחומרא פי' רב יהודאי במיעוט סימנים בין בתחילה בין בסוף וכן פירש רש"י. ורבינו יעקב פירש במיעוט דמיטרפא ולא מיתכשרא בה והיינו במעוט שני סימנים בבהמה כגון רוב קנה או מיעוט וושט בין בבהמה בין בעוף ובמיעוט ראשון אבל במיעוט [אחרון בין דושט בין] דקנה כיון דאי שבק ליה הכי כבר היא כשרה תו לא מיפסלא בשהייה וברוב קנה בסוף שחיטה אע"ג דשחט רוב [שני] סימנים (שני) טריפה דהא רוב כל אחד ואחד בעינן הלכך מיצטרפא ביה בשהייה וראייתו דאמרינן בפרק השוחט [כ"ח ב'] שחט חצי הגרגרת ושהה בה [כדי] שחיטה וגמרה שחיטתו כשרה ומוקמינן לה בעוף ואמרינן ממה נפשך אי מחצה על מחצה כרוב הא עבד לה רובא ואי מחצה על מחצה אינו כרוב לא עבד ליה ולא מידי ורש"י פי' דדחויא היא ולא סמכינן עלה. ואחר שרב יהודאי ורש"י אוסרים יש לחוש לדבריהם והנוהג כדברי רבינו יעקב לא מיקרי עבריינא ולא הפסיד בדיעבד. ובתוספתא דחולין תניא שחט חצי גרגרת בעוף ושהה בה כדי שחיטה ואח"כ שחט כולה פסולה אמר רבי דלא סמכינן אההיא מתניתא [מדלא] (ד)מייתי תלמודא ראיה מינה אלא אההיא דקתני שחיטתו כשרה סמכינן וראיה אני מביא לרבינו יעקב דמכשר במיעוט אחרון דתניא בהדיא בתוספתא דכשרה דתניא אחרים אמרו רוב אחד בעוף אע"פ ששהה זמן מרובה שחיטתו כשרה וטעמא כיון שהוכשרה תו לא מיטרפא.
דרסה. דתנן [ל' ב'] התיז את הראש בבת אחת שחיטתו פסולה פירש התיז הסימנים שלא הוליך והביא היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת אם יש בסכין מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר שחיטתו כשרה היה שוחט והתיז שני ראשים כאחת אם יש בסכין מלא צוארם וחוצה להם מלא צואר אחר שחיטתו כשרה בד"א בזמן שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך אבל אם הוליך והביא אפילו באיזמל קטן שחיטתו כשרה ומפרש ר' זירא [ל"א א'] מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר ובאיזמל שאין לו קרניים וכאשר הכשרנו בשהייה מיעוט ראשון ואחרון כך הוא כשר בדרסה דחד טעמא הוא. התיז את הראש פי' התיז סימני הראש.
חלדה. דתנן [ל"ב א'] החליד את הסכין תחת הוושט ופסקו נבילה פי' החליד כיסה [כ' ב'] וקרי לכסוי חלדה שכן דרך חולדה להתכסות בעקרי בתים ומיבעיא להו [ל' ב'] כיסה תחת צמר מסובך או תחת מטלית ושחט וקימ"ל בתיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא הלכך אין שוחטין תחת קשר של בהמה ולא יעשה נקב קטן בעור ויכניס הסכין וישחוט שאע"פ שהסכין מגולה כנגד הסימנים נבלה. וכאשר הכשרנו למעלה מיעוט ראשון ואחרון כך אם שחט בכסוי מיעוט ראשון ואחרון מידי דלא מיטרפא או כבר הוכשרה כשרה דחד טעמא איתא לכולהו.
הגרמה. דתנן [י"ח א'] השוחט מתוך הטבעת אם שייר מלא החוט על פני כולה שחיטתו כשרה ר"י ב"ר יהודה אומר מלא החוט על פני רובה ולא קימ"ל כמתניתין אלא כר' חנינא בן אנטיגנוס [דתניא העיד ר"ח בן אנטיגנוס] על מוגרמת שהיא כשרה פי' מוגרמת דתנן. ומסקינן משיפוי כובע ולמטה כשרה ואי נפקא חיותא דבהמה בהגרמה כיון דמשלים רובא בהגרמה אי נמי איכא רובא (בשחיטה) [דשחיטה] בהגרמה טריפה דקימ"ל כרב הונא ורב יהודה [י"ט א'] לחומרא דתרווייהו אע"ג דסתרי אהדדי כיון דלא ידעינן (הלכך) [הלכתא] כמאן עבדינן כתרווייהו. לשון הגרמה כדכתיב [מ"ב ט' י"ג] אל גרם המעלות שמעלה הסכין שלא במקום שחיטה והגרמה דכיון שלא במקום שחיטה [שחיט] אסרינן לה במיעוט הגרמה כיון דנפקא חיותא בהגרמה אי נמי משלים רובא בהגרמה מה שאין [כן] בשהייה דרסה וחלדה. פירשנו מקום השחיטה כלפי הראש צא ולמד מקום השחיטה כלפי הגוף אמרינן בפרק אלו טריפות [מ"ה א'] תני רב יצחק בר יהודה קמי דר' יוחנן כל הצואר כולו כשר לשחיטה מטבעת הגדולה עד כנפי הריאה התחתונה ואמר רבא תחתונה שהיא עליונה שאני אומר כל שתפשוט צוארה ותרעה ובלבד שלא תאנוס בעי רב חנן ואיתימא ר' חנינא אנסה הבהמה עצמה מהו תיק"ו.
עיקור. שעקר הסימנים קודם השחיטה ונעשית נבילה קודם שחיטה והיכא תנינן לה דתנן [ל"ב א'] שחט את הוושט ופסק את הגרגרת או שפסק את הגרגרת ואח"כ שחט את הוושט נבלה והוא הדין בפסיקת הוושט והא דתניא בגרגרת דגרגרת עבידא לאיפסוקי ותנן נמי בפרק כסוי הדם [פ"ה א'] הנוחר והמעקר פטור מלכסות ואמרינן בשבת פרק מפנין [קכ"ח ב'] אמר אביי האי מאן דשחיט תרנגולא ליכבשינהו לכרעי בארעא אי נמי נידל להו מידל דלמא מוקים להו לטופרא בארעא ועקר להו לסימנים ותניא בהשוחט [כ"ח א'] שחט את הוושט ונמצאת הגרגרת שמוטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה ואמרינן באלו טריפות [נ"ד א'] אמר ר"ל (ברבי) [ברם] זכור (את) [אותו] האיש לטוב שנאמר שמועה זו מפיו שמוטה ושחוטה [כשרה] אי אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה ור"י אמר יביא בהמה אחרת ויקיף ואמר רב נחמן לא שנו אלא שלא תפש בסימנים ושחט אבל תפש בסימנים ושחט אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה. וכל הלכות שחיטה אמרינן בחולין בתחילת השוחט [כ"ז א'] גמירי לה. וצריך השוחט שיבדוק הסימנים אחר שחיטה [ט' א']. ויבדוק הסכין אבשרא וטופרא ואתלתא רוחתא [י"ז ב']. רב כהנא מצריך בדיקה בין כל חדא וחדא [י' ב']. והיכא (דבדק) [דשחט] (הסכין) [בסכין] בדוקה ונמצאת פגומה [מסקינן] אם שיבר בה עצמות או עשה בה דבר שדרכו ליפגם בה כשרה ואם לא פסולה.
<h2>דף יג.</h2>
תנן [י"ג א'] שחיטת עובד כוכבים נבילה אע"פ ששחט שפיר וטעמא כדתנן [ל"א א'] נפלה סכין ושחטה אע"פ ששחט כדרכה שחיטתו פסולה שנאמר וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל מה שאי אתה זובח אי אתה אוכל ובזביחת עובד כוכבים לא קרינן ביה וזבחת. ותניא זרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה ר' נתן מכשיר וחכמים פוסלין וקימ"ל כר' נתן דלא ילפינן כוונה לשחיטה ומתניתין נמי דיקא דקתני פסולה בנפלה הא הפילה כשרה כיון דאיכא כח (כוונת) גברא.
<h2>דף יג:</h2>
תנן [כ"ז א'] השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של אחד כמוהו ר"י אומר עד שישחוט את הוורידין אמר להו ר"י לבניה [ברכות ח' ב'] הזהרו בוורידין כר' יהודה ואמר רב חסדא [כ"ח ב'] לא אמר ר' יהודה אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד אבל בבהמה דמנתחא אבר אבר לא צריך דטעמא דר' יהודה משום דמא הלכך אי נקיב להו בשעת שחיטה דחיימי ומייתי דמא שפיר דמי. כתב רב יהודאי גאון בהמה נמי כיון דזימנין דצלי ליה כאחד צריכין. ותנן [שחט] רוב [אחד בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשרה ומסקינן] [כ"ח ע"ב] אחד בעוף או וושט או קנה רוב שנים רוב כל אחד ואחד ומחצה על מחצה אינו כרוב ועוד אי אפשר לצמצם. ובלילה אבוקה או נר כנגדו שוחטין לכתחילה כדתניא [י"ג ב'] לעולם שוחטין בין ביום בין בלילה ותנן השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו כשרה דאי עבד אין לכתחילה לא ומתרצינן ברייתא כשאבוקה כנגדו מתניתין בשאין אבוקה כנגדו.
<h2>דף טז:</h2>
ותניא בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה ומוקמינן האי קרומית של קנה בסימונא דאגמא דלית ליה קיסמין אבל שאר קנים שנינו ה' דברים שנינו בקנה אין שוחטין וכו' פי' משום דאית ביה קיסמין דקין ונוקבין הסימנין.
<h2>דף יח.</h2>
הגרמה. דתנן [י"ח א'] השוחט מתוך הטבעת אם שייר מלא החוט על פני כולה שחיטתו כשרה ר"י ב"ר יהודה אומר מלא החוט על פני רובה ולא קימ"ל כמתניתין אלא כר' חנינא בן אנטיגנוס [דתניא העיד ר"ח בן אנטיגנוס] על מוגרמת שהיא כשרה פי' מוגרמת דתנן. ומסקינן משיפוי כובע ולמטה כשרה ואי נפקא חיותא דבהמה בהגרמה כיון דמשלים רובא בהגרמה אי נמי איכא רובא (בשחיטה) [דשחיטה] בהגרמה טריפה דקימ"ל כרב הונא ורב יהודה [י"ט א'] לחומרא דתרווייהו אע"ג דסתרי אהדדי כיון דלא ידעינן (הלכך) [הלכתא] כמאן עבדינן כתרווייהו. לשון הגרמה כדכתיב [מ"ב ט' י"ג] אל גרם המעלות שמעלה הסכין שלא במקום שחיטה והגרמה דכיון שלא במקום שחיטה [שחיט] אסרינן לה במיעוט הגרמה כיון דנפקא חיותא בהגרמה אי נמי משלים רובא בהגרמה מה שאין [כן] בשהייה דרסה וחלדה. פירשנו מקום השחיטה כלפי הראש צא ולמד מקום השחיטה כלפי הגוף אמרינן בפרק אלו טריפות [מ"ה א'] תני רב יצחק בר יהודה קמי דר' יוחנן כל הצואר כולו כשר לשחיטה מטבעת הגדולה עד כנפי הריאה התחתונה ואמר רבא תחתונה שהיא עליונה שאני אומר כל שתפשוט צוארה ותרעה ובלבד שלא תאנוס בעי רב חנן ואיתימא ר' חנינא אנסה הבהמה עצמה מהו תיק"ו.
<h2>דף כז.</h2>
תנן [כ"ז א'] השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של אחד כמוהו ר"י אומר עד שישחוט את הוורידין אמר להו ר"י לבניה [ברכות ח' ב'] הזהרו בוורידין כר' יהודה ואמר רב חסדא [כ"ח ב'] לא אמר ר' יהודה אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד אבל בבהמה דמנתחא אבר אבר לא צריך דטעמא דר' יהודה משום דמא הלכך אי נקיב להו בשעת שחיטה דחיימי ומייתי דמא שפיר דמי. כתב רב יהודאי גאון בהמה נמי כיון דזימנין דצלי ליה כאחד צריכין. ותנן [שחט] רוב [אחד בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשרה ומסקינן] [כ"ח ע"ב] אחד בעוף או וושט או קנה רוב שנים רוב כל אחד ואחד ומחצה על מחצה אינו כרוב ועוד אי אפשר לצמצם. ובלילה אבוקה או נר כנגדו שוחטין לכתחילה כדתניא [י"ג ב'] לעולם שוחטין בין ביום בין בלילה ותנן השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו כשרה דאי עבד אין לכתחילה לא ומתרצינן ברייתא כשאבוקה כנגדו מתניתין בשאין אבוקה כנגדו.
<h2>דף כח.</h2>
תניא ר' אומר וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה (פי') [פסק] רב יהודאי מאן דרוו לא לשחוט דרובה דדרוסה מרוויתא נינהו.
<h2>דף ל:</h2>
דרסה. דתנן [ל' ב'] התיז את הראש בבת אחת שחיטתו פסולה פירש התיז הסימנים שלא הוליך והביא היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת אם יש בסכין מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר שחיטתו כשרה היה שוחט והתיז שני ראשים כאחת אם יש בסכין מלא צוארם וחוצה להם מלא צואר אחר שחיטתו כשרה בד"א בזמן שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך אבל אם הוליך והביא אפילו באיזמל קטן שחיטתו כשרה ומפרש ר' זירא [ל"א א'] מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר ובאיזמל שאין לו קרניים וכאשר הכשרנו בשהייה מיעוט ראשון ואחרון כך הוא כשר בדרסה דחד טעמא הוא. התיז את הראש פי' התיז סימני הראש.
<h2>דף לא.</h2>
תנן [י"ג א'] שחיטת עובד כוכבים נבילה אע"פ ששחט שפיר וטעמא כדתנן [ל"א א'] נפלה סכין ושחטה אע"פ ששחט כדרכה שחיטתו פסולה שנאמר וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל מה שאי אתה זובח אי אתה אוכל ובזביחת עובד כוכבים לא קרינן ביה וזבחת. ותניא זרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה ר' נתן מכשיר וחכמים פוסלין וקימ"ל כר' נתן דלא ילפינן כוונה לשחיטה ומתניתין נמי דיקא דקתני פסולה בנפלה הא הפילה כשרה כיון דאיכא כח (כוונת) גברא.
<h2>דף לב.</h2>
שהייה. דתנן בפרק שני [ל"ב א'] נפלו כליו והגביהן השחיז את הסכין [ועף] ובא חברו ושחט אם שהה כדי שחיטה אחרת פסולה ר' שמעון אומר (מה) [אם] שהה כדי ביקור וקימ"ל כרבנן ואמרי' בגמ' מאי כדי (בקור) שחיטה אחרת [אמרי] במערבא משמיה דר' יוסי [בר' חנינא] אמרי כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט גסה לגסה ודקה לדקה ומסתמא ה"ה עוף לעוף. ופסק רב יהודאי גאון הכי הלכתא ואע"ג דאמר רבי יוחנן אפי' בהמה לעוף לא קימ"ל כותיה אלא לגבי רב ושמואל אבל לגבי ר' יוסי בר חנינא לא ורש"י זצ"ל פסק כרב דאמר כדי שחיטת בהמה אחרת דקה לדקה וגסה לגסה וזהו לשונו אע"ג דקימ"ל (כרב) [דרב] ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כיון דקם ליה ר' יוסי ברבי חנינא בשיטתיה דקה לדקה וגסה לגסה ממילא שמעינן עוף לעוף ועבדינן לחומרא הלכך עבדינן כדי שחיטה אחרת דקה לדקה וגסה לגסה ועוף לעוף ולא כדי שיגביהנה וירביצנה. אמר רבא השוחט בסכין רעה אפילו מוליך ומביא כל היום כולו כשירה ומוקמינן לה בדלא שהה אבל שהה אע"ג שלא שהה בבת אחת שהיות מצטרפות דבעי רבא שהיות מהו שיצטרפו ולא איפשיטא הלכך לחומרא עבדינן ובעי רב הונא בריה דרב יהושע שהה במיעוט סימנים מהו תיקו ותיקו דאיסורא לחומרא פי' רב יהודאי במיעוט סימנים בין בתחילה בין בסוף וכן פירש רש"י. ורבינו יעקב פירש במיעוט דמיטרפא ולא מיתכשרא בה והיינו במעוט שני סימנים בבהמה כגון רוב קנה או מיעוט וושט בין בבהמה בין בעוף ובמיעוט ראשון אבל במיעוט [אחרון בין דושט בין] דקנה כיון דאי שבק ליה הכי כבר היא כשרה תו לא מיפסלא בשהייה וברוב קנה בסוף שחיטה אע"ג דשחט רוב [שני] סימנים (שני) טריפה דהא רוב כל אחד ואחד בעינן הלכך מיצטרפא ביה בשהייה וראייתו דאמרינן בפרק השוחט [כ"ח ב'] שחט חצי הגרגרת ושהה בה [כדי] שחיטה וגמרה שחיטתו כשרה ומוקמינן לה בעוף ואמרינן ממה נפשך אי מחצה על מחצה כרוב הא עבד לה רובא ואי מחצה על מחצה אינו כרוב לא עבד ליה ולא מידי ורש"י פי' דדחויא היא ולא סמכינן עלה. ואחר שרב יהודאי ורש"י אוסרים יש לחוש לדבריהם והנוהג כדברי רבינו יעקב לא מיקרי עבריינא ולא הפסיד בדיעבד. ובתוספתא דחולין תניא שחט חצי גרגרת בעוף ושהה בה כדי שחיטה ואח"כ שחט כולה פסולה אמר רבי דלא סמכינן אההיא מתניתא [מדלא] (ד)מייתי תלמודא ראיה מינה אלא אההיא דקתני שחיטתו כשרה סמכינן וראיה אני מביא לרבינו יעקב דמכשר במיעוט אחרון דתניא בהדיא בתוספתא דכשרה דתניא אחרים אמרו רוב אחד בעוף אע"פ ששהה זמן מרובה שחיטתו כשרה וטעמא כיון שהוכשרה תו לא מיטרפא.
עיקור. שעקר הסימנים קודם השחיטה ונעשית נבילה קודם שחיטה והיכא תנינן לה דתנן [ל"ב א'] שחט את הוושט ופסק את הגרגרת או שפסק את הגרגרת ואח"כ שחט את הוושט נבלה והוא הדין בפסיקת הוושט והא דתניא בגרגרת דגרגרת עבידא לאיפסוקי ותנן נמי בפרק כסוי הדם [פ"ה א'] הנוחר והמעקר פטור מלכסות ואמרינן בשבת פרק מפנין [קכ"ח ב'] אמר אביי האי מאן דשחיט תרנגולא ליכבשינהו לכרעי בארעא אי נמי נידל להו מידל דלמא מוקים להו לטופרא בארעא ועקר להו לסימנים ותניא בהשוחט [כ"ח א'] שחט את הוושט ונמצאת הגרגרת שמוטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה ואמרינן באלו טריפות [נ"ד א'] אמר ר"ל (ברבי) [ברם] זכור (את) [אותו] האיש לטוב שנאמר שמועה זו מפיו שמוטה ושחוטה [כשרה] אי אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה ור"י אמר יביא בהמה אחרת ויקיף ואמר רב נחמן לא שנו אלא שלא תפש בסימנים ושחט אבל תפש בסימנים ושחט אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה. וכל הלכות שחיטה אמרינן בחולין בתחילת השוחט [כ"ז א'] גמירי לה. וצריך השוחט שיבדוק הסימנים אחר שחיטה [ט' א']. ויבדוק הסכין אבשרא וטופרא ואתלתא רוחתא [י"ז ב']. רב כהנא מצריך בדיקה בין כל חדא וחדא [י' ב']. והיכא (דבדק) [דשחט] (הסכין) [בסכין] בדוקה ונמצאת פגומה [מסקינן] אם שיבר בה עצמות או עשה בה דבר שדרכו ליפגם בה כשרה ואם לא פסולה.
חלדה. דתנן [ל"ב א'] החליד את הסכין תחת הוושט ופסקו נבילה פי' החליד כיסה [כ' ב'] וקרי לכסוי חלדה שכן דרך חולדה להתכסות בעקרי בתים ומיבעיא להו [ל' ב'] כיסה תחת צמר מסובך או תחת מטלית ושחט וקימ"ל בתיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא הלכך אין שוחטין תחת קשר של בהמה ולא יעשה נקב קטן בעור ויכניס הסכין וישחוט שאע"פ שהסכין מגולה כנגד הסימנים נבלה. וכאשר הכשרנו למעלה מיעוט ראשון ואחרון כך אם שחט בכסוי מיעוט ראשון ואחרון מידי דלא מיטרפא או כבר הוכשרה כשרה דחד טעמא איתא לכולהו.
<h2>דף מא.</h2>
תנן אין שוחט לא לתוך ימים ולא לתוך נהרות ומדבריות ולא לתוך הכלים וטעמא שלא יאמרו לשרא דימא קא שחיט ולא לתוך הכלי דאמרינן לזרוק קא שחיט מיהו אם שחט בדיעבד שחיטתו כשרה ונהגו כשרים לתת לתוך הכלי מים מעט או טיט שבענין הזה אין מקבלין דם לזרוק ותנן שוחט הוא לתוך עוגל של מים ומוקמינן [מ"א ב'] בעכורין אבל בצלולין לא דאמרינן לבבואה דידיה קא שחיט ותנן אין שוחטין לתוך הגומא וטעמא שמא יחקה את המינים והרוצה לנקה חצירו פי' רבא כיצד הוא עושה עושה מקום חוץ לגומא ושוחט והדם שותת ויורד לגומא ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינים.
<h2>דף מד.</h2>
פירשנו למעלה מקום שחיטת הקנה ובושט לא פירשנו צא ולמד מתחלת אלו טריפות דאמרינן למעלה עד כמה אמר רב נחמן עד כדי תפישת יד פי' רב יהודאי כי היכא דתפיש ליה איניש בד' אצבעי ובשור גדול קאמר וכן פרש"י בשם רבינו יעקב בר יקר רבו. וכתב ואני שמעתי כדי אחיזת חודי צפרנים [והראשון נראה בעיני] (וכה"ג) [דכה"ג לא מקרי [תפישת] יד וראיה לארבע אצבעות דאמרינן באלו טריפות [נ' ב'] אמר רב נחמן מקום הדבק שניטל כולו כשר ובלבד שישתייר בו כדי תפישה וכמה כדי תפישה כמלא בטרא בתורא פי' ד' אצבעות בשור הגדול די לו בכך. למטה עד כמה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה עד מקום שישעיר וכי קאמר בתורא דנפיש שערתיה ואתי שערתיה עד הוושט והני ד' אצבעי בתורא ובשאר בהמות ועופות תפשינן שיעורא בתרבץ הוושט דקי"ל תרבץ הושט לאו מקום שחיטה הוא והי ניהו תרבץ הושט פי' רב פפא משמיה דרב ביבי בר אביי [מ"ג ב'] ה"ד ושט עצמו כל שחותכין אותו וכווץ.
